504_3_8

אנשי הסוד והסתר – ג1

סיפורם של שניים, יצחק שושן ורפי סיטון, מהאבות המייסדים של קהילת המודיעין בכלל ומודיען 10 בפרט.

יצחק שושן ורפי סיטון – שני אנשי היחידה  להפעלת סוכנים של צה”ל מספרים מזיכרונם על עלילותיהם בהפעלת סוכנים, שניהם עלו ארצה כנערים בודדים מחאלב שבסוריה. רפי סיטון עלה בתחילת שנות החמישים ערב גיוסו לצה”ל ואילו יצחק שושן היה פעיל כבר במחלקת המסתערבים של הפלמ”ח וותיק יותר מרפי סיטון. הספר פורס מספר עלילות שהתרחשו במלחמת העצמאות ולפניה ובשנות החמישים. יצחק שושן הוחדר על ידי ההגנה ללבנון ופעל מספר שנים בבירות יחד עם בן זוגו כשהם מציגים עצמם כערבים פלסתינאים שברחו מחיפה מאימת הקרבות. פעילותם בלבנון ארכה מספר שנים ובחזרתם ארצה כמעט ולא הכירום.

רפי סיטון ויצחק שושן נפגשו שוב ביחידת המשנה הירושלמית של הפעלת סוכנים ויצחק שושן הפך להיות החונך של רפי סיטון. הספר מספר את סיפורם הלא- ידוע של סוכנים שונים שהיו חוצים את הגבול בלילה ומגיעים לאחד הקיבוצים, שם הזעיקו את אנשי היחידה. הסיפורים מתארים את עלילות הסוכנים, דרך גיוסם, שיטות הפעלתם והדאגה המתמדת לרווחתם. הסיפורים ממחישים כיצד איסוף פריטי המידע הפשוטים ביותר יכול להועיל בזמן אחר ובמקום אחר לפענוח של אירוע או להשפעה על סוכן. התיאור מפרט כיצד קציני השטח למדו את האזור שלהם התענינו ביבולים, במשפחות, וברכילות של הכפר לפרטי פרטים. אחד הסיפורים מספר כיצד הופעלו מרחוק אנשי צבא ירדנים שלא ידעו שהם מופעלים על ידי ישראל וחשבו שהם עובדים עבור המופתי הפלסתינאי.

כל הסיפורים הם מהתקופה שלפני מלחמת ששת הימים ומעט לאחריה, מלחמה אשר ניפצה את מרבית הרשתות של הסוכנים אשר לפתע מצאו את עצמם באותה מדינה כמו מפעיליהם וכל יתרונם נעלם בין ששת ימים. הסיפור המרתק ביותר הוא כיצד היחידה הירושלמית מצאה מיד לאחר ששת הימים את סוחר העתיקות שהחזיק במגילת בני האור וכיצד בתחבולות הצליחו לשים את ידם על המגילה והעבירו אותה לפרופ` ידין ז”ל.
הספר כתוב בשפה רגילה ובהירה, נקרא במהירות ובקלילות, הסיפורים מרתקים וזהו ספר נהדר לקריאה קלה מצד אחד ומלמדת מנגד. הכותבים, אנשי היחידה שנעזרו באלי תבור. היותם של הכותבים אנשי מודיעין בולט בספר אשר למרות הזמן הרב שעבר הם עדיין מכנים את הסוכנים בשמות קוד, ומעלימים את שמות הקיבוצים  בהם היו חדרי האירוח, כאילו שעדיין הם פעילים ושומרים על מידור מוחלט.  רפי סיטון, ידידי, כתב לי בהקדשה “לא כל האמת בספר, אך כל מה שיש בספר הוא אמת”.