רקוויאם למרחב דרום/בסיס ד' - 1948 - 2014
בתאריך 20 ביוני 2014 התקיים במלון “גני-דן” באשקלון כנס של יוצאי מרחב דרום לדורותיו.הכנס נערך ביוזמת עמותת “מודיעין 10” וזכה לנוכחות מרשימה של יוצאי המרחב החל משנות החמישים המוקדמות ועד לקציני היחידה הסדירה אשר שירתו במרחב עד לפירוקו.
למרחב דרום היסטוריה ארוכה ומפוארת, כמו גם הישגים מודיעיניים נכבדים במלחמות ישראל ובתקופות שביניהן. בסיס דרום (לימים –מרחב) הוקם עם ייסוד היחידה בשנת 1948, והיה הגדול בבסיסי היחידה הן המרחב הטריטוריאלי שהיה באחריותו הן מבחינת מצבת כוח האדם ששירת בו.
זירות הפעולה והיעדים עליהם הופקד המרחב היו: סיני ומצרים, דרום ירדן והערבה, רצועת עזה, הר חברון ואיזור החוף הסעודי לחופי מפרץ אילת. במשתמע, פריסה נרחבת זו חייבה השקעת מאמצים אדירים להשגת מודיעין ממקורות אנוש (יומינט),כאשר קשת המקורות הינה מגוונת ורחבה וכללה (בין השאר) בדואים לשבטיהם בסיני ודרום ירדן, תושבי הערים והכפרים בהר חברון, פלאחים ועירוניים תושבי מצרים ורצועת עזה, כמו גם קצינים וחיילים בצבאות מצרים והצע”י (הצבא הערבי הירדני). היקף המשימות והמאתר המגוון הפרוס על פני שטחים נרחבים חייב את הקתמ”ים (קצינים לתפקידים מיוחדים ,כפי שנקראו בשנות החמישים והשישים ולימים – קצ”אים, קציני איסוף) לעבודה מאומצת יומם וליל, ולגמיאת מרחקים אין קץ . משפחות הקצינים והנגדים התגוררו בסמוך לבסיסי המרחב (בבאר שבע ובאילת), אף כי עומס העבודה איפשר “ביקורי משפחה” קצרים, לרוב באישון ליל. מגורי המשפחות בסמוך יצרו תלכיד איתן וקשרים הנמשכים מזה שנים.
רוב העבודה התבססה על חוצי גבול רובם מקורות מודיעין ובחלקם שליחים ואנשי קשר למקורות שנבצר מהם להגיע לשטחנו. מכך יובן כי הפעילות השוטפת חייבה תיאום הדוק עם כוחות צה”ל באיזורי הגבול בכדי להבטיח תנועה בטוחה של הקצינים המפעילים ומלוויהם,כמו גם המקורות חוצי הגבול.
בשנות החמישים, עד למבצע קדש (1956), מוקדה הפעילות בנושאי היערכות ופעילות צבא מצרים והצע”י, אך תוך שימת דגש ומאמצים בנושאי הביטחון השוטף שהתבטאו באותה תקופה בעיקר במבצעי יחידות ה”פידאיון” מרצועת עזה, מן הערבה ומהר חברון. פעילות זו הגיעה לשיאה במבצע “חיסולו” של ביכבאשי (סא”ל) מצטפא חאפט שפיקד על יחידות ה”פידאיון” מטעם צבא מצרים ואף שימש כקמ”ן הרצועה. ה”חיסול” בוצע באמצעות סוכן כפול שהופעל ביודעין ככזה. במבצע שבוצע ע”י בסיס ירושלים של היחידה באותו יום חוסל גם הנספח הצבאי המצרי בעמאן שהיה אחראי להפעלת ה “פידאיון” מירדן בתיאום עם מצטפא חאפט. מבצעים אלו הביאו לשיתוק פעולות ה”פידאיון” שביצעו פעולות רצח ללא הבחנה של אזרחים ישראלים בדרום ובמרכז הארץ וזרעו פחד ואימה עד כדי הגבלות תנועה ונסיעה בשיירות מאובטחות, בעיקר בלילות באיזורי פעילותם, כולל כביש תל-אביב –באר שבע.
בתחום הביטחון השוטף תצויין פעולה נוספת שהביאה לחיסול האחראי לפיגוע באוטובוס אגד במעלה עקרבים במרץ 1954, בו נהרגו אחד עשר נוסעים ונפצעו רבים נוספים. מבצע זה בוצע בידי חוליה מבצעית שהורכבה מבדואים ישראלים שכונו ח”מ (חוליה מבצעית). החוליה הצליחה אף להביא את תעודת הזהות של נהג האוטובוס. דפוס הפעולה של הפעלת (חוליות מבצעיות) ח”מים נוצל בעיקר לביצוע גיוסי סוכנים מעבר לגבול ולביצוע מבצעים מיוחדים.
הפעילות בתקופה זו קויימה מבסיס ד’ (שהפך לימים למרחב דרום). לאחר הפיגוע במעלה עקרבים ולאור ריבוי פעולות ההסתננות, ובמקביל, אירעו שינויים בהיערכות ופעילות יחידות הצע”י והמה”ל (המשמר הלאומי הירדני), הוחלט להקים בסיס משנה באילת – מה שאיפשר כיסוי טוב יותר הן בגיזרת ירדן והן בדרום סיני. פריסה זו התקיימה עד מלחמת ששת הימים. ציון דרך נוסף היה במבצע “קדש”, כאשר במהלך פתיחת המבצע צנח קצין הבסיס צדוק אופיר ז”ל עם גדוד הצנחנים במעבר המיתלה וכך זכה לכינוי החקש”ב הראשון. מכאן ואילך צוותו הקת”מים לעוצבות צה”ל במבצעי הבטחון השוטף ובמלחמות ישראל וזכו להערכה רבה על תרומתם במהלך הקרבות.
בעידן שבין מבצע קדש למלחמת ששת הימים ניתנה “דחיפה” משמעותית לתחום היומינט בהקצאת כוח אדם ואמצעים והתוצאה היתה פריסה נרחבת של סוכנים מדווחים וסוכנים “מתריעים”, שמוקמו על צירי התנועה העיקריים בסיני, כאשר חלקם צויידו במכשירי אלחוט לשידור מהיר ובמצלמות. אולי זה המקום להזכיר אפיזודה: משנות החמישים ועד מלחמת ששת הימים היה בבסיס דרום שובך ממנו הופעלו יוני דואר ששימשו לתקשורת עם הסייענים בנגב ולעיתים ניתנו אף לסוכנים בכדי לבשר על הגעתם ליעדים בביטחה. אכן – התקדמנו מעידן היונים לעידן בניית והפעלת מכשירים לשידור מהיר ואמצעי תקשורת משוכללים במושגי הימים ההם. המשימות העיקריות שהוטלו על המקורות בתקופה שבין שתי המלחמות התמקדו בדיווח על היערכות ופעילות צבאות מצרים וירדן, נושאי שטח – מוצבים ומתחמים בסיני, נושאי אויר – שדות תעופה ומכמ”ים, וכאמור משימות התרעה שכללו סימנים מעידים למלחמה ותנועות חריגות בצירים.בנוסף, המשיך הבסיס לדווח בנושאי ביטחון שוטף בסיני, הר חברון והערבה.
ריבוי המשימות והצי”חים הביאו במשתמע לגיוס מסיבי של סוכנים בכל הרמות. בתקופה זו התהדק הקשר בין קציני הבסיס לבין מודיעין פד”מ וגורמי המחקר באמ”נ ובזרועות האויר והים, כאשר לעיתים מזומנות נכחו נציגיהם בתחקור המקורות, עובדה שתרמה לא מעט למיצוי מיטבי של הפוטנציאל המודיעיני .תקופה זו התבטאה אף באפיון צרכים לפיתוח אמצעי תקשורת מאובטחים ומהירים, מצלמות ארוכות טווח המותאמות להפעלה ע”י סוכנים בדואים, כס”מ (כתבי סתר) ועוד. פיתוח האמצעים נעשה תוך תיאום ומגעים הדוקים עם היחידה הטכנית של אמ”נ, ואכן כל אלו נשאו פרי. העבודה בעת ההיא דרשה מאמצים והשקעת ימים כלילות של הגעה לנקודות המפגש (בעיקר בלילות) ותנועה באיזורי הגבול עם אבטחה הנראית כיום כ”מגוחכת”. בהקשר זה יצויין האירוע המצער שאירע ב-1951 בו נרצח סגן חבקוק כהן ז”ל, בעלותו על מארב ירדני מתוכנן באיזור חצבה.
לסיכום התקופה מן הראוי לצטט מדברי ראש אמ”ן האלוף אהרל’ה יריב בציינו לשבח את בסיס דרום דאז: לאנשי דרום שיודעים להפיק מבדואים – זהב. ועוד: בסיכומי אמ”ן וצה”ל למלחמת ששת הימים נאמר כי צה”ל לא הופתע בקרבות בסיני בהיות התמונה המודיעינית ברורה ומפורטת הן בנושאי ההיערכות, השטח, בסיסי ח”א המצרי, מערכות המכ”מ ,הנשק והציוד ועוד. בהמשך, פעל הבסיס נמרצות בכיסוי פעולות הקומנדו המצרי לעבר סיני ותצויין לכידת חוליית קומנדו מצרי בפיקוד קצין, אשר חדרה לדרום סיני למטרות איסוף מודיעין כבר באוגוסט 1967. החוליה נלכדה לאחר קבלת דיווח ממקורותינו כאשר קציני בסיס אבו-רודס מצטרפים למרדף.
מדיניות “הגשרים הפתוחים” איפשרה כאמור שיגור סוכנים, גייסים ושליחים דרך הגד”מע לירדן וממנה לשאר ארצות היעד,דבר שנתן אותותיו בהעלאת רמת הכיסוי והקלה משמעותית במעברי הגבול מבלי הצורך להתמודד עם חציית הגבולות בחשאי. מדיניות זו איפשרה שיגור אנשים מרצועת עזה ומהגד”מע, אולם נמנעה מתושבי סיני, זולת חריגים (בעיקר מאל- עריש מייד לאחר סיום הלחימה). מצב זה העמיד בפנינו אתגר שיאפשר תנועה ומעבר ישיר מסיני למצרים בשני הכיוונים. הואיל ואוכלוסיית הבדואים בסיני נשענה בעיקר על מצרים, אם באספקת מזון, מוצרי צריכה, חפצי בית ושאר טובין – נוצר מצב של ניתוק בין סיני למצרים שהביא למחסור בסחורות אלו מחד ומאידך לניתוק קשרי משפחה ומסחר בין סיני בעיקר בדרום) למצרים.
במצב זה נמצא “פיתרון יצירתי” ע”י קציני בסיס אבו רודס אשר “התקנאו” בעמיתיהם שפעלו דרך גשרי הירדן ויצרו מעבר ייחודי שכונה “סירת המזון”. היתה זו כעין וריאציה מקומית ל”גשרים הפתוחים” הרואה כאן אור לראשונה. קציני המרחב יצרו לראשונה קשר עם אחד השייחים בעל השפעה רבה בדרום מערב סיני ולו קשרים הדוקים עם סוחרים, מבריחים ו”שאר צדיקים” במצרים. הפיתרון שהוצע היה להפעיל כעין מעבורת שתעביר מטענים ואספקה ממצרים לסיני דרך מפרץ סואץ, ואכן הרעיון קרם עור וגידים והסירה החלה לפעול בתדירות של אחת לשבוע כשהיא עמוסה לעייפה בשקי מזון, מיכלי דלק וכמובן בבדואים שחצו את המפרץ מצד לצד. מובן שהדבר איפשר לבסיס להעביר את מקורותיו למצרים ולהחזירם לשטחנו והחילונו לראות ניצנים ראשונים של מודיעין שהושג בדרך זו. נציין רק דוגמה אחת של הבאת סרטי צילומים שהביא אחד המקורות החדשים ובו נראו מסלולי נחיתה למטוסים שהוכנו לאורך הכביש המדברי מקהיר לאלכסנדרייה. המסלולים הוכנו ולידם הוצבו שקי רוח כתוצאה מהפקת לקחים של המצרים מתקיפת ח”א של ישראל בפתיחת מלחמת ששת הימים. חיש מהר לאחר הפעלת הסירה וכצפוי, התייצב מאחורי הפעלתה המודיעין המצרי בראשות רס”נ שנודע בשם “שבאייכ”, שניצל את הסירה למטרות דומות. באופן זה נוצרה תחרות בין שני השירותים להפקת מודיעין הן מסוכנים “בונה-פידה” והן באמצעות סוכנים כפולים שהצלחנו להכפילם מחדש לאחר שנחשפו קשריהם עם המודיעין המצרי, ואכן נוצרה כאן תחרות מעניינת – מי מהצדדים יפיק מודיעין יותר טוב או ערכי. החומר שהושג באמצעות “סוכני הסירה” כלל כאמור צילומים. של מסלולי הנחיתה, מכ”מים חדשים שהוצבו במצרים, היערכות הצבא לאחר שוך הקרבות וכן נושאי שטח: מוצבים, דרכים, פרטים אודות נמל עדבייה לחוף המערבי של מפרץ סואץ ועוד. תוצר לוואי נוסף בהפעלת הסירה היתה היכולת להפעיל מבצעי הונאה מול המודיעין המצרי.(מטעמים ברורים לא יפורטו).
.פריסת בסיסי היחידה בעת ההיא וריבוי המשימות החדשות שהוטלו על המרחב חייבו מאמצים ללא שיעור- התגברות על המרחק הפיסי בנסיעה למפגשים ולמעברי הגבול ובאמצעי קשר דלים (טרם היות הפלאפונים) ,אך חרף כל אלו זכה המרחב להוקרה רבה הן מגורמי אמ”ן ובהם זרועות האוויר והים ומגורמי פיקוד הדרום .
בפרוץ מלחמת ההתשה הוטלה על המרחב בפקודת אלוף פיקוד הדרום משימה נוספת שכמותה לא ידענו בעבר, והיא קבלת האחריות ל”ביטחון פנים” בסיני. זאת עקב ריבוי נסיונות להתארגנות גורמי פח”ע והחדרת חוליות מודיעין ממצרים בסיוע בדואים מקומיים, בעיקר במרכז ובקדמת סיני. לצורך זה הוקם במרחב “צוות סיני”, לימים יחידה 98, אשר פעל במשימות אלו ביו השנים 1968 – 1972, עת הועברה האחריות לביטחון הפנים מטעמים מובנים לשב”כ. לאחר סיום תהליך העברת המקורות להפעלת השב”כ פורקה היחידה, כאשר מרחב דרום המשיך ביתר שאת למלא את משימותיו ה”מסורתיות” עד לפרוץ מלחמת יום הכיפורים.
עם פרוץ הקרבות ותוך כדי תנועה, סופחו קציני המרחב לעוצבות הלוחמות ועסקו בחקירת השבויים תוך כדי הלחימה ולאחר שוך הקרבות במחנות השבויים העורפיים. החקש”בים הקרביים הפכו להיות תוך כדי הקרבות ל”עיניים” של המפקדים והקמ”נים, כאשר חלקם צויינו לשבח וקיבלו תעודות הוקרה מטעם אלופי הפיקודים. היחידה שילמה מחיר כבד כאשר שלושה מקציניה נפלו: סרן עדינו שרעבי וסרן ישראל מנדלסון זכרם לברכה בקרב בעיר סואץ וסרן זאב שטנדר ז”ל בקרבות ברמת הגולן . משימה זו הושלמה בחקירת למעלה מ-5500 שבויים מצבאות מצרים וסוריה אשר תרמה חומר רב –ערך בתחומי התו”ל, מודיעין טכני, קצונה וכ”א, תכניות אופרטיביות למתקפה ולהגנה, כמו גם נושאי אוויר וים .
עם שוך הקרבות חזר המרחב לפעול במתכונת הקודמת לכיסוי הצי”חים החדשים: היערכות ובניית הצבא המצרי בעקבות המלחמה ,בנושאי השטח הקלאסיים ובמתן מענים למשימות החדשות של מודיעין הזרועות אוויר וים. פעילות זו נמשכה עד להסכם הפרדת הכוחות בינואר 1974 ובעקבותיו הסכם השלום עם מצרים, קביעת הגבול ופינוי סיני. בכך תם פרק סיני במשימות היחידה אשר נפתח בתום מלחמת העצמאות עד להסכם השלום.
המרחב המשיך להתקיים עוד מספר שנים בניצול מאתר רצועת עזה לביצוע גיוסים בארצות יעד אחרות ובתחום הפח”ע, עד לפירוקו בשלהי 2010 והעברת האחריות הכוללת לרצועה לידי השב”כ.
לסיום: בהיות רשימה זו מעין “רקווייאם” למרחב דרום לאחר היסטוריה ממושכת ומפוארת, תהא זו חובה נעימה להודות ולהעריך את קציני וחיילי המרחב לדורותיהם על עבודה מפרכת בתנאים קשים לאורך שנות דור תוך גילוי נחישות, דבקות במטרה וחשיבה “מחוץ לקופסה”.
כתב: אל”מ (מיל.) יגאל סימון ממ”ר דרום ומפקד היחידה לשעבר
